אביבה בר יעקב - פסיכולוגית קלינית
052-2472000
חיפה
לפני מספר שנים הגיעה אלי מטופלת שתיארה תחושת חרדה ולחץ ניכר וכן הפרעות באכילה. במפגש השלישי עמה היא הביאה את החלום הבא שהשאיר עליה רושם עז:
בחלום ראיתי עצמי נמצאת בשעות האפלולית בתוך מי הים. מאחורי היו שרידי ספינות שננטשו, שברי קרשים צפים על המים ואש בערה בחלקים של הספינות והאירה את האפלולית. ראיתי עצמי יוצאת מן המים, מנסה להגיע החוף, גבי מופנה לספינות ואני מחזיקה בידי האחת שקית קטנה עם מים ובתוכה שוחים דגים חיים, אך המים מטפטפים מתוך השקית שהיה בה, ככל הנראה, חור, והם הולכים ואוזלים."
מתוך החלום הבנו יחד שחלקים חיים ומשמעותיים בעולמה הרגשי של א. נמצאים בסכנת הכחדה אם לא תשמור עליהם ותיצור עבורם מיכל טוב יותר שיחזיק את ה"מים החיים" מבלי שידלפו החוצה וישאירו אותה חרדה ומחפשת תחליף באוכל.
החלום הרשים את שתינו בעצמתו הציורית ובחכמתו הסימבולית, ותרם הכוונה חשובה לדרך.
Carl Jung: “My entire life consisted in elaborating what had burst forth from the unconscious and flooded me like an enigmatic stream and threatened to break me.”
החלום נחווה תמיד כתוכן שזר לתודעתנו גם אם יש בו פרטים שמוכרים לנו. כאילו ידו של במאי לא מוכר יצרה את החיזיון שאנו רואים לנגד עינינו בלילה.
עובדה זו הביאה את פרויד להבנה בדבר קיומו של "במאי" נסתר באישיותנו, רובד שאיננו מודעים לו, הלא-מודע. לפי תפיסתו של פרויד ברובד זה טמונות כל אותן חוויות שחווינו אך נדחקו מתודעתנו בשל היותן קשות מדי להכלה ולהתמודדות באופן מודע, אך גם כל אותם חלקים בתוך עצמנו שמנוגדים לאיסורים התרבותיים, חלקים תוקפניים או מיניים, שנאלצנו להדחיקם בתהליך הסוציאליזציה שלנו כדי להתאים עצמנו לציפיות החברתיות. החלומות הם הערוץ המרכזי דרכו מקבל רובד עמוק זה ביטוי בנפשנו.
"פשר החלומות הוא דרך המלך להכרת הלא –מודע בחיי הנפש", אומר פרויד, וברגעים בהם הנפש נתונה במשבר או בקיבעון וסטגנציה, דרך המלך הזו תוביל אותנו להבנה מעמיקה יותר של הגורמים לתקיעות, של אותן חוויות שהודחקו ובעטיין האנרגיה הנפשית תקועה, עצורה.
יונג, רואה בתפיסתו של פרויד לגבי החלומות הסבר חלקי ולא מספק. אכן החלום הוא דרך המלך ללא מודע אך הלא מודע לתפיסתו, איננו רק מצבור של חוויות מעברנו או של חלקים באישיותנו שנדחקו מן התודעה. החלומות מחברים אותנו עם נדבך נוסף בנפשנו, נדבך עתיק ורחב יותר מחמרי החוויות האישיות המודחקות שלנו, נדבך שהוא קרא לו: "הלא מודע הקולקטיבי". זהו נדבך שמכיל חמרים לא רק מניסיוננו האישי אלא זהו מאגר אדיר של ידע נרחב מהתפתחות הרוח האנושית לדורותיה. "כשם שבגופנו מצויים עקבותיה של התפתחותו הפילוגנטית, כן גם ברוח האנושית." אומר יונג.
לפי יונג לחלום יש תכלית בחיי הנפש שלנו כמו שלכל תפקוד פיזי בגופנו יש תכלית. החלום בא כדי לכוון את הנפש לאיזון מחודש. "החלומות עומדים ביחס קומפנסאטורי לתודעה" אומר יונג, כלומר הם באים לאזן את מה שיצא מכלל איזון בנפשו של החולם, להרחיב את דרגות החופש שלו ולהצביע על הכיוון שיהווה קומפנסציה ותיקון. החלום, שמחובר מטבעו לאותו מאגר ידע עשיר של הרוח האנושית הקולקטיבית, שואב מתוכה את היכולת להנחות את הנפש לעבר תיקון וריפוי.
לתפיסה זו הגיע יונג עצמו בעקבות חלום שלו, חלום שהוביל אותו לראות את אותו נדבך תת קרקעי באישיותנו, הלא מודע הקולקטיבי.
החלום:
"הייתי בבית שקודם לכן לא הכרתי אותו, בית בן שתי קומות. היה זה "הבית שלי". מצאתי את עצמי בקומה העליונה, מקום שבו היה מין סלון מרוהט ריהוט עתיק...
אז חדרה למוחי ההכרה שאינני מכיר את מראה הקומה התחתונה. ירדתי במדרגות לקומת הקרקע. כאן הכל היה עתיק יותר, והבחנתי שחלק זה של הבית הוא מן המאה החמש-עשרה או השש-עשרה...
...ראיתי גרם מדרגות צר בנוי מאבנים שהוביל למטה למעמקים. הוספתי לרדת ונכנסתי למערה נמוכה חצובה בסלע. הרצפה היתה מכוסה שכבת אבק, ובאבק היו מפוזרים שברי כלים ועצמות, שנראו כשרידי תרבות פרימיטיבית. גיליתי שני שלדי אדם עתיקים מאוד, הם היו במצב התפוררות. התעוררתי."